באחרונה ניתן פסק דין בעניינה של חברת שופינג.קום שהונפקה בנסדא"ק ב-2004 (ונמכרה לאחר מכן לחברת e-bay באמצע 2005). לאחר ההנפקה המציאה שופינג לרשם החברות בישראל דו"ח על הקצאת המניות בנאסד"ק, ואולם הרשם סרב לקבל את הדיווח על ההקצאה. הוא טען שדו"ח ההקצאה לא בויל לפי חוק מס בולים.
מנהל מס בולים הוציא לשופינג שומה בגין דו"ח הקצאת המניות בסך של 4.5 מיליון שקל. החברה ערערה על שומת המס בטענה כי דו"ח ההקצאה איננו חייב במס בולים. בפסק דין תקדימי, אשר דן לראשונה בסוגיה זו, הורה בית המשפט על ביטולה המוחלט של שומת מס הבולים. המסקנה של פסק דינה של השופטת דניה קרת מאיר היא שלמעשה לא חל כיום (לאחר חקיקת חוק החברות ב-1999), חיוב במס בולים על דו"ח הקצאת מניות של חברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה נסחרות בחו"ל.
השופטת מנתחת את הוראות חוק מס בולים ואת סעיפי חוק החברות על גילגוליו השונים ומגיעה למסקנה כי את חוק מס בולים (סעיף 11(א) לתוספת א'), יש לקרוא כיום כמפנה לחוק החברות (סעיף 292), המחייב רק חברה פרטית להגיש לרשם החברות דו"ח הקצאה. עוד נקבע כי אין לראות בסעיף 365 (א) לחוק החברות מקור להחלת חבות במס בולים. השופטת מאמצת פרשנות מצמצמת לחוק מס בולים, אשר יש בה להקל עם הנישום, במיוחד לאור אופיו של מס בולים כמס קשה שאין לו הצדקה כלכלית, עד אשר המחוקק עצמו מצא לנכון לבטלו. עוד נקבע כי קבלת עמדת המשיב יוצרת הפליה בין חברה ציבורית הנסחרת בחו"ל לבין חברה ציבורית הנסחרת בישראל, אשר לגביה אין מחלוקת כי אין חיוב במס בולים על הקצאת מניות. אז מי זכאי לקבל החזרי מס מכח פסק הדין?
נראה כי חברות ציבוריות ישראליות שמניותיהן נסחרות בבורסות בחו"ל, שביצעו הקצאת מניות וחויבו במס, יהיו זכאיות להשבה, מכוח חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), או מכוח תקנה 14 לתקנות מס בולים ובין מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. שאלה מעניינת נוספת העשויה להתעורר הינה מהי תקופת ההתיישנות בקשר לתביעת ההשבה או ההחזר. רשויות המס עלולות לנקוט בעמדה פרשנית לפיה יש להיצמד בעניין להוראות חוק מס בולים והתקנות מכוחו הקובעות כי יש להגיש את בקשת ההשבה תוך שנתיים מיום ביול המסמך. לדעתנו, היות ופסק הדין קובע כי מלכתחילה לא חל חיוב במס בולים על דו"ח הקצאת מניות של חברה ציבורית נסחרת בחו"ל, הרי שכל גביית מס כזאת נעשתה ללא מקור חיוב שבחוק. משכך, אין מדובר בסיטואציה של תיקון שומה המוגבלת בדרך כלל בתקופת התיישנות על פי חוקי המס השונים, אלא בגביית מס שלא כדין על ידי אוצר המדינה ללא כל סעיף חוק שבנמצא. כללי הצדק מחייבים כל רשות ציבורית להשיב מס שנגבה ללא כל מקור חיוב חוקי. כל תוצאה אחרת תוביל למצב של התעשרות שלא כדין של אוצר המדינה ופגיעה באושיות המינהל התקין. יש לציין כי במקביל לפסק הדין בעניין שופינג, מתנהלים כיום מספר הליכים בבתי המשפט (חלקם באולמה של אותה שופטת דניה קרת), הדנים באותה סוגיה ממש. נראה כי פסק הדין בעניין שופינג סלל את הדרך להשבת מס הן לחברות המצויות, זה מכבר, בהליכים משפטיים והן בכלל לתביעות החזר מצד חברות ישראליות הנסחרות בחו"ל בנסיבות של הקצאת מניות.

פורסם בהארץ בתאריך 06/09/2006